השד העדתי - תקרת הזכוכית בבית המשפט העליון 

בתכנית טלביזיה מענינת הציג אמנון לוי בעיה של חברתית קשה של תקרת זכוכית להתקדמות של אנשים ממוצא מזרחי, תוך העלאת ספק אם גם בדור הבא יש סיכוי לפתרון הבעיה. במהלך הכתבה טענו רב המרואיינים (שהיו ממוצא מזרחי) לאפליה של אנשים ממוצא מזרחי שהיא סיבת המצב.

באתר YNET http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4418774,00.html התפרסם מאמר בשם "עכשיו תור הפולניה לדבר" שמתגונן בפני ההאשמה  שהועלתה בכתבה ומסביר מה עשו האנשים הותיקים בארץ למען האנשים החדשים. המאמר טוען כי אין זה נכון לבוא בטענות אל היישוב הותיק יותר.

הויכוח על הטיעונים והתנצחות מי צודק בטיעוניו אינו מועילים. הבעיה החשובה אינה מי צודק יותר בטיעוניו אלא מה אפשר וכדאי לעשות כדי לפתור את הבעיה שהועלתה בכתבה. ברור שהכתבה תיארה מצב חברתי בעיתי שאסור להשלים עם המשכו וחשוב מאוד לטפל בו. בכתבה הוזכר ענין העדר שופטים ממוצא מזרחי בבית המשפט העליון, על אף העובדה שהאוכלוסיה הזאת גדולה מהאוכלוסיה היהודית שמוצאה אינו מזרחי. אם נסתכל על תהליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון נגלה שהוא מובנה להוות תקרת זכוכית עבור הציבור ממוצא מזרחי: השחקנים הראשיים במינויים הם שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון המציעים מועמדים הראויים בעיניהם לכהן כשופטים בבית המשפט העליון. במהלך השנים התברר שלעתים קרובות אין הסכמה בין האישים האלה לגבי זהותם של המועמדים הראויים להתמנות ואז נרקחת עיסקה שבמסדרתה תמורת מינוי של מועמדו של צד אחד יתמנה גם מועמדו של צד שני. בשיטה זאת מתמנים שופטים שאינם מקובלים על רוב חברי הועדה אולם הם מחויבים למינוי במסגרת עיסקה. אופי כזה של עבודת הועדה מייצג שיטת מינויים פוליטיים (מבוססת פשרות) ובכך נסתרת הטענה שהשופטים שנבחרו הם הטובים ביותר – טענה שנשמעת משום מה על ידי המשפטנים שבה.  

קהל היעד לאיתור מועמדים הוא הקהילה המשפטית האקדמית, קהילת השופטים בערכאות הנמוכות יותר וקהילת עורכי הדין. בדרך הטבע שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון מציעים מועמדים מוכרים להם ומיצגים גישות קרובות להם. הרכב הועדה נותן כוח רב לשופטים גם בגלל שלושת נציגיהם וגם בגלל השפעתם על נציגי לשכת עורכי הדין, ולכן סביר להניח ששופטים בעלי גישות שונות משלהם (מכל סיבה שהיא – מזרחיים, דתיים, ערבים או כאלה כמו הפרופ' נילי כהן והפרופ' רות גביזון ) לעולם לא יוצעו על ידי קבוצת השופטים כמועמדים בלי קשר ליכולתם האנליטית לפרש את החוק. זאת שכבת הזכוכית הראשונה שהטוענים לאפליה מתיחסים אליה. אצל שר המשפטים יש שיקולים אחרים בבחירת המועמדים והוא חייב להתיחס לעמדות של נבחרי הציבור בבחירה, וכיוון שאצל ציבור זה נושא הקיפוח אינו נמצא במקום גבוה הוא בוחר מועמדים ללא שיקול זה. סביר להניח שהוא לא ייצא מגידרו כדי לרצות את אלה שמרגישים קיפוח, כי לחצי נבחרי הציבור חשובים לו יותר. זאת היא שכבת הזכוכית השניה שמרגישים הטוענים לקיפוח ( שכבה דקה יותר מהשכבה הראשונה ).

מכאן עולה שהרכב הוועדה למינוי שופטים אינו מבטיח מינוי בלתי מפלה של האנשים המתאימים ביותר לשיפוט בבית המשפט העליון. לפיכך ננסה לבחון איזה הרכב יכול להיות טוב יותר למינויים כאלה. כיום ההרכב הוא נציגי ממשלה, נציגי הכנסת (נבחרי העם), נציגי לשכת עורכי הדין ונציגי השופטים.

כבר ממבט ראשון נראה שהגיוון האנושי של הנציגים אינו מספק.  בית המשפט העליון רואה לעצמו זכות להתערב בשיקולים של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת ולחדש חידושים בהתערבות הזאת, בשעה שהשכלתם של חברי הועדה היא משפטית ואין לחבריה השכלה מגוונת מספיק (למשל השכלה במדעי המדינה ) כדי לעמוד על טיבו של מועמד האם הוא מבין בצורה מספקת את יחסי העבודה הרצויים בין שלוש הרשויות. שיקול נוסף שצריך לשקול אצל מועמד לשיפוט בבית המשפט העליון הוא עד כמה הוא מאמין שנכון לפגוע בזכות הרוב כדי לממש זכות של יחיד או קבוצה (עקרון המידתיות שקבע ברק). העדר מיגבלה על זכות העמידה בעתירות לבגץ משמעותה העדר הגבלה על פגיעה בזכות הציבור לקבל מימשל בעל יכולת משילות שמסוגל לבצע פעולות הנדרשות לטובת הציבור (עתירה לעתים קרובות משתקת פעילות). לו אני הייתי חבר בוועדה הייתי רוצה להבין את השקפתם של שופטים על המידתיות הראויה לפני מינויים לכל ימי חייהם או עד פרישתם.

כפי שתואר מקודם ההרכב המספרי הנוכחי של חברי הוועדה מוביל למינויים על בסיס של כוחניות ולכן צריך לנטרל גורם זה. במדינות שהיינו רוצים להידמות אליהן אין בכלל ייצוג לשופטים בבחירת שופטים לבית המשפט העליון. בישראל לא זו בלבד שיש לשופטים ייצוג אלא שהייצוג הוא גדול מדי ונותן בידיהם כוח מוגזם.

סכום: יש לשנות את ההרכב האנושי והמספרי של הוועדה.

להלן הצעה ליישום המסקנה:

1. הוועדה למינוי שופטים לבתי המשפט בערכאות השונות למעט בית המשפט העליון תשאר כפי שהיא היום. הוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון תהיה וועדה נפרדת.

2. בוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון יהיו מיוצגים הגופים הבאים:

2.1 הרשות המבצעת שר המשפטים ושר נוסף שהשכלתו אינה רק משפטית

2.2 הרשות המחוקקת שני נציגי הקואליציה ונציג אחד של האופוזיציה. נציגי האופוזיציה יבחרו בהצבעה של חברי אופוזיציה בלבד.

2.3 נציג אחד של לשכת עורכי הדין (ראש הלשכה)   

2.4 שני נציגים של המוסדות האקדמים המתמחים במדעי המדינה שייבחרו על ידי דיקני הפקולטות העוסקות במדעי המדינה

2.5 שני נציגים של המוסדות האקדמים המתמחים במשפטים שייבחרו על ידי דיקני הפקולטות העוסקות במשפטים

2.6 נשיא בית המשפט העליון ועוד שני שופטים שיבחרו בבחירה חשאית על ידי כלל ציבור השופטים מתוך רשימה של לפחות חמישה אנשים שתוכן על ידי הנשיא.

3. בתקנון הוועדה ייקבע שקודם להצבעה המועמדים יופיעו בפני הוועדה ויענו על שאלות של חברי הוועדה.

4. יידרש רוב של 8 חברים לפחות לבחירת מועמד.

5. בתקנון הוועדה ייקבע שנשיא בית המשפט העליון זכאי להביא מועמד אחד על כל שני מועמדים שיביא שר המשפטים, ושמתוך שני המועמדים שיביא השר לפחות אחד שהוא משתייך לקבוצה חסרת ייצוג בבית המשפט העליון (ממוצא מזרחי, יהודי דתי, לא יהודי), לפחות עד שכל קבוצה כזאת תיוצג לפחות בשני אנשים – כאשר אדם אחד לא ייצג שתי קבוצות. נקווה שלא נגיע למצב שנשים לא תהיינה חסרות ייצוג.